הגשנו בשם אשה תביעה לבית הדין הרבני בתל אביב. עיקר המחלוקת בין בני הזוג היא האם מגיעים לאשה כספים בשל זכאותה למחצית שווי מניות בחברה בהן מחזיק הבעל. הבעל טען טענות מטענות שונות בעניין זה, שכולן נדחו על ידי בית הדין הרבני.
בנוסף, טען נגד פסיקת מזונות לאשה, וודאי באשר לגובה הסכום שנתבע על ידה.
האיש תבע גירושין. בית הדין קבע כי אין לאיש עילת גירושין וחייב את הבעל בתשלום מזונות בסכום ראוי. כמו כן קבע בית הדין כי לאשה מגיעה מחצית משווי המניות בהן הינו מחזיק בחברה.
בית הדין הבהיר כי “כל עוד האיש לא ישלם לאשה את מלוא חלקה ברכוש, האשה אינה חייבת לקבל את הגט, וזכותה לקבל מזונות אשה”. נקבע כי פסק הדין למזונות האשה “יהיה בתוקפו עד לחלוקת הרכוש בפועל וגירושי הצדדים כדמו״י”. מדובר בתוצאה צודקת ששמרה על זכויות הלקוחה גם במישור האישי וגם במישור הכלכלי.
ההיגיון שעמד בבסיס ההכרעה הוא "אם האישה תתגרש מבלי לקבל את חלקה ברכוש, לקתה מידת הדין. מצד אחד אין לה מזונות ומאידך, אינה יכולה להתפרנס מהכסף המגיע לה במסגרת איזון המשאבים”.
דחיית ערעור הבעל בבית הדין הרבני הגדול
הבעל ערער על חיוב המזונות לבית הדין הרבני הגדול. בערעור טען כי יש לפטור אותו ממזונות מאחר שהאישה מסרבת להתגרש.
בית הדין הרבני הגדול דחה את הערעור באופן מלא וקבע:
אין פסק דין המחייב את האישה בגירושין, ולכן היא זכאית למזונות.
סירובה להתגרש לפני קבלת חלקה ברכוש הוא לגיטימי ומוצדק.
אין לראות באישה כמי שמעכבת גט שלא כדין.
לפי גישות הלכתיות שונות – במקרה זה אין כל בסיס לפטור את הבעל ממזונות.
חיוב המזונות יישאר בתוקפו עד לסידור הגט בפועל ותשלום חלקה של האישה ברכוש.
נקבע כי הערובה שהפקיד הבעל תועבר לאישה כהוצאות משפט.