איזון שווי חברה בגירושין – כשמגיע לך חצי, את צריכה לקבל חצי באמת
כאשר בני זוג מתגרשים, רוב האנשים חושבים על חלוקת דירה, חסכונות, רכבים. אבל במקרים רבים, דווקא הנכס המשמעותי ביותר — הנכס שמגלם את עיקר העושר המשפחתי — הוא חברה פרטית שהוקמה במהלך הנישואין.
החברה הזו, גם אם רשומה על שם הבעל בלבד, גם אם האשה לא עבדה בה יום אחד, גם אם היא “עסק שלו” — היא חלק מנכסי התא המשפחתי. החברה, או ליתר דיוק, שווי מניות הבעל בחברה, הם נכס בר איזון.
קיימת כמובן האפשרות של חלוקת מניות "בעין" – כלומר להעביר לאשה מחצית מהמניות עצמן. אלא שבתי המשפט קבעו בשורה ארוכה של פסקי דין שכאשר בת הזוג אינה מעורבת בניהול החברה, חלוקת המניות בעין איננה פתרון צודק ויש להעביר שווי של מחצית ערך המניות. ונשאלת השאלה איך עושים זאת?
מה קורה כשהחברה רשומה על שם הבעל בלבד, והוא טוען שעליו לשלם לאשה רק את “שווי החברה נטו", כאילו מכר אותה – למרות שלא מכר, לא מתכוון למכור, ולעיתים גם לא ימכור לעולם?
כלומר:
- האם הוא משלם לפי השווי המלא של החברה כפי שנקבע על ידי מומחה?
- או שמותר לו להפחית “מס רווח הון עתידי”, כאילו מכר את החברה — למרות שלא מכר, לא מתכוון למכור, ולעיתים גם לא ימכור לעולם?
ההבדל בין שתי הגישות יכול להגיע למאות אלפי שקלים ואף למיליוני שקלים.
השאלה הזו הפכה לאחת הסוגיות המשפטיות המורכבות והמשמעותיות ביותר בדיני המשפחה.
בשנים האחרונות בתי המשפט ובתי הדין הרבניים נחלקו בשאלה האם יש לאזן את שווי החברה ברוטו (ללא ניכוי מס עתידי), או נטו (בניכוי מס רווח הון תיאורטי).
במאמר בעיתון "כלכליסט" שנכתב יחד עם רו"ח קניאל בעקבות פסק הדין בבית הדין הרבני האזורי (ולאחר מכן בבית הדין הגדול שדחה את ערעורו של הבעל), מתוארת היטב המחלוקת, ומובאים פסקי הדין החדשים של בית הדין הרבני הגדול, שקבעו קביעה דרמטית:
איזון שווי החברה צריך להתבצע לפי שווי ברוטו.
המשמעות: האשה זכאית למחצית השווי המלא של החברה – בלי להפחית מס עתידי שאולי ייגבה ואולי לא, תלוי בהחלטת הבעל בלבד.
בית הדין אף הזהיר מפני מצב שבו הבעל “ישאיר בידיו” סכום מס משמעותי לשנים ארוכות, ייהנה ממנו, ישקיע אותו ויפיק ממנו רווחים – בזמן שהאשה תישא לבדה בנטל המס שנוכה מחלקה.
בית הדין כתב כך: "לא ייתכן מצב בו נחייב את האשה במס שלא שולם או אפילו לא ישולם בעתיד. מנין לנו שימכרו את החברה לצד ג'? חברה זו כבר קיימת שנים בבעלות… ומדע יש לחשוב שהחברה תימכר? ואם תימכר, ייתכן ומצבה הכלכלי יהיה בכי רע ולא ישולם מס גבוה. מהיכי תיתי נפחית מס ונזכה את הבעל במס, שהוא לא שילם ואולי גם לא ישלם. ליתן היום זיכוי במס למס שלא שולם וייתכן שלא ישולם, זה להבנתנו עוול כלפי האשה".
הבאנו את הפסיקה החדשה, את ההיגיון הכלכלי ואת העיקרון של צדק חלוקתי, והראינו:
- מס עתידי הוא לא חוב קיים.
- מדובר במס לא וודאי – ולכן, אין סיבה שהאשה תישא בנטל מס שאולי לא ישולם אף פעם. ההחלטה אם למכור או לא למכור תלויה אך ורק בהחלטת הבעל שמחזיק במניות.
- אין לאפשר לבעל “ליהנות” מכספי המס במשך שנים (כי המשמעות היא שהאשה שילמה את המס, – לידיו של הבעל שמחזיק בו, לכאורה, כפיקדון בנאמנות ולמעשה הוא נהנה ממנו).
- גובה המס לא ניתן לחישוב מדוייק.
- איזון משאבים צריך לשקף את השווי האמיתי של החברה ביום הקרע
אבל מה עם המס בעתיד? מה אם בכל זאת הבעל ימכור ויחוייב במס? בית הדין מציע פתרונות חכמים ויעילים:
בית הדין הרבני הגדול לא התעלם מהשאלה: מה יקרה אם בעתיד כן תבוצע ע"י הבעל מכירת מניות שבעקבותיה יוטל מס ולכן הוא קבע שני פתרונות אפשריים:
- הטלת עיקול / הערת אזהרה על נכס שהאשה מקבלת
כך שאם בעתיד יחול מס — ניתן יהיה לגבות מנכס זה את חלקה היחסי.
- קביעת סכום פדיון מס “מוזל” – מומחה מעריך את הסיכוי שהחברה תימכר ואת מועד המכירה, ומחשב סכום קטן שהאשה משלמת לבעל כדי “לפדות” את חלקה במס העתידי. הבעל לוקח על עצמו את מלוא המס אם יחול.
שני הפתרונות שומרים על זכויות האשה, מבלי לפגוע בזכותה לקבל את חלקה המלא בשווי החברה.
משמעות ההישג המשפטי
פסקי הדין שניתנו בשלוש ערכאות שונות מחזקים עיקרון יסודי בדיני משפחה:
אישה אינה נדרשת להתגרש לפני שמובטחות לה זכויותיה ברכוש המשותף, והיא זכאית למזונות עד לקבלת חלקה ברכוש.
ייצוגנו הבטיח כי:
לא תתקיים כפיית גט.
זכויותיה הכלכליות של האישה נשמרו במלואן.
חיוב המזונות נותר בתוקף לאורך כל ההליך.
טענות הבעל נדחו בכל הערכאות.